שם בוטני:
כסיית האבוב
Cassia fistula
משפחה בוטנית:
קטניות * Fabacea
מוצא גיאוגרפי:
הודו
צורת חיים:
עץ
נשיר/ירוק עד:
נשיר מותנה
מידע למסייר/ת בחוות הנוי
(מיועד לקוראי הדף הנמצאים בגן)
שלום! אני העץ שמולכם ושמי הוא:
כסיית האבוב * Cassia fistula
אני אחד הפרטים הראשונים מסוגי בארץ (נטעו אותי בשנת 1960), כיום יש בארץ פרטים רבים מאד כמוני בזכות היותי עץ חזק הגדל מהר ומרשים מאוד בפריחתי הצהובה בחודשי הקיץ.
התבוננו בי: במראה הכללי שלי, בענפים, בעלים, בפריחה ובתרמילים. האם יש פרחים עכשיו? אם כן, ודאי תוכלו להבין מדוע השם העממי שלי באנגלית הוא Golden Shower , כלומר ממטרים של זהב. אם לא, בואו לבקר בקיץ. הפרח שלי נבחר כפרח הלאומי של תאילנד ושמו בתאילנדית הפרח המלכותי. הצמח נחשב כמבשר טוב בזכות המראה משיב הנפש שלו ושימושיו הרפואיים, הטכסיים ועוד. השימושים הרפואיים עתיקי יומין. הצבע הצהוב מסמל את המלוכה.
שימו לב לפירות תרמילים הארוכים המשתלשלים כלפי מטה הם המקור לשמי העברי: כסיית האבוב. אבוב בעברית הוא צינור או שפופרת צרה חלולה. השם הבוטני של המין בלטינית הוא פיסטולה שפירושו חלול וזה התיאור המדויק של הפרי: צינור חלול.
התבוננו בעלים העלה מנוצה (מורכב מעלעלים היושבים על שדרה מרכזית, מבנה אופייני למשפחת הקטניות). המשפחה שלי: משפחת הקטניות מאופיינת ע"י פרי שהוא תרמיל העשוי שתי קשוות ובתוכו זרע אחד או יותר.
המשפחה כוללת 3 תת-משפחות: פרפרניים, מימוסיים וקסאלפיניים. אני שייך לקסאלפיניים. הקסאלפיניים הם עצים, שיחים ומטפסים (רב שנתיים) שמקורם באזורים טרופיים. לעומתנו, ה"אחים" שלנו בקבוצת הפרפרניים, מקורם באזורים ממוזגים ורבים מהם עשבוניים -חד שנתיים.
התנאים האקלימיים בארצות המוצא מסבירים את השוני בין הטיפוסים – באזורים טרופיים מזג האוויר יציב יחסית לאורך השנה ואילו בממוזגים יש תקופות יובש. העשבוניים החד שנתיים סיגלו לעצמם מחזור חיים המאפשר להם לשרוד בעונות היבשות. לקראת הקיץ, לאחר ייצור הזרעים, נעלמים הצמחים וזרעיהם נובטים שוב עם בוא הגשמים.
לתת-משפחת הקסאלפיניים שייכים: כליל החורש, חרוב מצוי מן הבר וצאלון נאה, הנפוצים בארץ והסוג כסיה, אליו אני שייך. אני עץ חדש יחסית בארץ, אולם נפוץ מאד. אין כמעט פרטים ותיקים או גדולים מהמין שלי אך ידוע, שעץ כזה נשתל ב-1953 בחוות הנוי אך לא שרד. מלבדי, כאן בחוות הנוי, תוכלו למצוא עץ נוסף מתת-משפחת הקסאלפיניים, – אחד הפרטים הוותיקים בארץ של שלטית מקומטת.
מידע גנני
צורת חיים: עץ
נשיר/ירוק-עד: נשיר מותנה
מידות עץ בוגר: מגיע לגובה של 10 מ' ולקוטר של 5 מ', עץ בינוני בגודלו.
הפריחה: צהובה באמצע הקיץ. בחודשים יוני-אוגוסט ונמשכת כ-3 חודשים.
קצב צימוח: מהיר
תוחלת חיים: בינונית
שימושים כעץ: בודד, בקבוצה, או כעץ פטיו. בזמן הפריחה הוא בעל מופע מרשים ומושך תשומת לב. העץ מתפצל מגובה נמוך, ולכן אינו מתאים להישתל כעץ רחוב אלא אם מעצבים אותו כעץ עם נוף מורם. בגינון בכלל-רצויים גיזומי עיצוב בשנים הראשונות בשל הצימוח האסימטרי של הענפים והישמטותם כלפי מטה.
התאמה גיאוגרפית: אזורי הארץ החמים: מישור החוף, השפלה, הבקעה והערבה.
צריכת מים: זקוק להשקיה סדירה רק עד להתבססות אך אינו סובל מהשקיה קבועה בגינה הביתית.
עמידות/רגישות: רגיש לקור קיצוני ולקרה, אך לעומת זאת עמיד בחום. עמיד למחלות ולזיהום אוויר.
חסרונות כעץ בגינון: הפירות הנושרים עלולים להפריע.
אודות הצמח
מקור השם הבוטני: שם המין בעברית אבוב הוא בזכות מראה התרמילים.
הפרי תרמיל גלילני, ירוק בהתחלה וחום כהה אחרי הבשלה. אורכו כ-60 ס"מ והוא נשאר תלוי על העץ כשנה. בארץ מוצאו הוא עץ טרופי ירוק-עד. בארץ הוא נשיר מותנה: בחורף קר, נושרים עליו והוא נותר עירום עד חודש יוני, כלומר, קודם פורח ובהמשך מלבלב. בחורף מתון, העלים נושרים רק בחודש מאי, סמוך לפריחה בעת שמרבית העצים כבר מלבלבים. לעתים קרובות אפשר לראות עצים הפורחים ביחד עם עלווה ירוקה.
העלה מנוצה (אופייני לקטניות) עם מספר עלעלים זוגי ויכול להגיע לאורך 20 ס"מ ולרוחב 6 ס"מ. פריחה, פורח לראשונה בשנה השלישית לשתילה.
הפריחה באשכולות צהובים ריחניים מעט ומשתלשלים כלפי מטה מרשימה ובולטת, לעתים על ענפים ללא עלווה. האשכולות יוצאים מחיקי העלים. אורך התפרחת 60-20 ס"מ. הפריחה מתחילה בחלק של העליון של האשכול וממשיכה לכיוון קצה האשכול התחתון. לאחר נשירת הפרחים, נוצר מרבד פרחוני למרגלות העץ. תועלת לאדם: הציפה הריחנית שבתוך הפרי משמשת בהודו כתוספת לטבק לצורך עישון. ציפה זו מתוקה ומשמשת גם מאכל תאווה לילידי הארצות הטרופיות. הזרעים – רעילים!
הקליפה משמשת כחומר לצביעה. העץ משמש כחומר בעירה כעץ נוי – הוא מעמיק שורש, שורשיו אינם תוקפניים, כך שניתן לשתול אותו ללא חשש בקרבת בית או מדרכה. עצתו חזקה.
קשרים: האבקנים נאכלים ע"י החרקים והציפורים המאביקים את הפרח. דבורים, פרפרים ונמלים נמשכים לצופנים המצויים בבסיסי העלים.