שם בוטני:
אינגה נאכלת
Inga vera
שעועית הגלידה

משפחה בוטנית:
קטניות ~ Fabaceae

מוצא גיאוגרפי:
דרום אמריקה

צורת חיים:
עץ , נשיר מותנה

שנת נטיעה בחוות הנוי:
.

מידע למסייר/ת בחוות הנוי

(מיועד לקוראי הדף הנמצאים בגן)
שלום!  אני העץ שמולכם ושמי הוא:
אינגה נאכלת ~  Inga edulis

התבוננו בי: במראה שלי, בענפים, בעלים, בפריחה ובתרמילים.
אני עץ מרשים בגודלו, במיוחד כאשר אני מעוצב על גזע יחיד. אני צומח מהר מאד והעלווה הצפופה שלי יוצרת צל רב, גם לציפורים ובע"ח אחרים. תרמיליי שלי מכילים זרעים שחורים גדולים, המצופים בציפה לבנה, מתקתקה ומתקתקה (מזכירה צמר גפן מתוק).לכן אני מכונה "שעועית הגלידה". חשיבות ארוכת שנים נודעה לי בכלכלה החקלאית בארצות מוצאי בדרום אמריקה עוד מתקופות הקודמות לגילוי אמריקה. (הסבר מפורט יותר בהמשך, בסעיף אודות הצמח)
אני שייך למשפחת הקטניות (הרחבה בהמשך, בסעיף אודות הצמח) המשפחה כוללת את תת-המשפחות הבאות: פרפרניים, מימוסיים וקסאלפיניים.
הסוג אינגה משתייך למימוסיים ובו כ-300 מינים מאמריקה הטרופית.
מיני אינגה ניטעים בין עצי קקאו וקפה ומשמשים להצללה עליהם. הם מתאימים לכך בזכות: 1. הצימוח המהיר שלהם. 2. יכולתם לעמוד בגיזומים חזקים. 3. יעילותם בשמירה על פוריות הקרקע (כמו מינים אחרים במשפחת הקטניות , בכל מיני האינגה שנחקרו עד כה נמצאו פקעיות בשורשים המכילות חיידקים קושרי חנקן). 4. יעילותם במניעת בליית קרקע. כל הגידולים בקרבת עצי אינגה נהנים משחרור חנקן ומינרלים אחרים, שהם תוצרי פירוק העלווה שנשרה. החיפוי הקבוע מעלוות עצי האינגה מעודד צמיחת שורשים לשכבה העליונה של הקרקע, מעל לשכבה שבה יש הצטברות אלומיניום רעיל, כמו ביערות טבעיים. בנוסף לכך, החיפוי מוריד את הטמפרטורה בשכבה העליונה של הקרקע לטמפרטורה דומה לזו שביער ובכך מסייע לנביטת גידולים שנזרעו בחסות העצים. עצי האינגה חיים בשיתוף עם פטריית מיקוריזה, ובזכותה מסוגלים למחזר זרחן שאינו זמין לצמחים אחרים באותה הקרקע.

בחוות הנוי עצים נוספים השייכים למימוסיים.
תוכלו לראות בקלות את הדמיון במבנה העלים והפרחים. בקרו את האלביציה הצהובה, הינבוט הלבן, מיני השיטה .


מידע גנני

צורת חיים: עץ
נשיר/ירוק-עד: נשיר מותנה
מידות עץ בוגר: מגיע לגובה 12 מ' (אף יותר מ 25 מ') ולקוטר של 10 מ'
הפריחה: הפריחה באביב, ריחנית, בצבע לבן צהבהב, מורכבת מציצית זירי אבקנים בלבד,
קצב צימוח: מהיר מאד
תוחלת חיים: ארוכה
שימושים כעץ: בודד, קבוצה, פארק, שדרה
התאמה גיאוגרפית: כל הארץ מלבד אזור ההר הגבוה
צריכת מים: זקוק להשקיה סדירה בקיץ
עמידות/רגישות: עמיד
חסרונות כעץ בגינון: הפירות, תרמילים גדולים הנושרים מהעץ, עלולים לפגוע בעוברים ושבים, כאשר הוא בשלכת, העלווה יוצרת "לכלוך" ניכר.


אודות הצמח

inga_vera2שייכות בוטנית: משפחת הקטניות. הפרי של משפחת הקטניות הוא תרמיל העשוי שתי קשוות ובתוכו זרע אחד או יותר. בזמן ההבשלה הפרי מתייבש ואיננו עסיסי. יש תרמילים הנפתחים לצורך פיזור הזרעים ויש כאלה שאינם נפתחים.
משפחת הקטניות כוללת את תת-המשפחות הבאות:  פרפרניים, מימוסיים וקסאלפיניים. המימוסיים הם תת-המשפחה הפרימיטיבית ביותר מבין השלוש. העלים מנוצים, הפרחים אנדרוגיניים ונכונים (סימטריים).
המבנה הסימטרי של הפרחים מבדיל  בינה לבין "אחיותיה". הפרחים ערוכים בשיבולים או בתפרחות כדוריות. תת-משפחת המימוסיים שרובה טרופית, מונה 40 סוגים וכ-2,000 מינים.הסוג אינגה משתייך למימוסיים ובו כ-300 מינים מאמריקה הטרופית. רובם עצים, אחדים מטפסים שהתפתחו ב-2 מליון השנים האחרונות. עדות לכך נמצאת בעבודות אומנות שימושיות בצורת תרמילים כשל האינגה (גילן מוערך באלפי שנים), שנמצאו בפרו ובמקומות אחרים. העצים היו חשובים בכלכלה החקלאית המקומית מתקופות קודמות לגילוי אמריקה.
העלה: מנוצה, בגודל של 30-10 ס"מ בצבע ירוק כהה. לאורך העורק הראשי בין המפרקים אליהם מחוברים העלעלים (6-4 זוגות), מתרחב העלה למעין כנפיים.  פרי: תרמיל גדול ירוק בצעירותו וצהוב –חום בהבשלתו. בתוכו זרעים גדולים עם ציפה לבנה מתקתקה. נושר מהעץ לאחר ההבשלה בסתיו.
תועלת לאדם: ציפת הזרעים אכילה, מתקתקה. משמשת גם כתוספת טעם לקינוחים. האינדיאנים בקולומביה מכינים מציפת הזרעים משקה אלכוהולי cachiri אשר נהוג לשתות אותו בפסטיבל cachiri. במרכז ובדרום אמריקה משמש העץ להצללה על גידולי קפה, קקאו, תה ווניל. בפנמה משתמשים באינגה להכנת קורות הבתים מתוך אמונה שלא יירקבו במגע עם הקרקע. כל המינים הקולומביאניים של האינגה משמשים לתעשיית תכשירים רפואיים. כמעט כל אברי הצמח – העלים , השורשים, הקליפה והפירות – משתתפים בתעשייה זו. העץ משמש את המקומיים בדרום אמריקה לצורכי בישול והסקה (זמין מאד, צומח מהר, עמיד לגיזומים ולא מייצר עשן רב). הוא מתאים גם לתעשיית פחם.
קשרים: בלוטות על עלי האינגה מפרישות צוף המושך מגוון רחב של חרקים ובעיקר נמלים. חרקים אלה מגנים על הצמח מפני אכילה של בע"ח. משיכה זו של חרקים מקנה לעץ מעמד של "סניטר", לטובת גידולים כלכליים אחרים בסביבה, שאותם חרקים עלולים לגרום להם נזק (לדוגמה: עץ מהגוני שעצתו מבוקשת).


כתיבה ועריכה: דברת שוואב |

עריכה לשונית ומקצועית: נורית חרמון |
עריכה מקצועית: דר' ורדה רביב / פרופ. עמרם אשל |
עריכה אינטרנטית: חזי מולא |