שם בוטני:
סבל פלמטו (דקל)
Sabal palmetto

משפחה בוטנית:
דקליים * Arecaceae

מוצא גיאוגרפי:
דרום ארה"ב והקריביים

צורת חיים:
עץ, דקל

 

מידע למסייר/ת בחוות הנוי

(מידע לקוראי הדף הנמצאים בגן)

שלום!  אני העץ שמולכם ושמי הוא:
סבל פלמטו (דקל) * Sabal palmetto

התבוננו בי, ראו את הגזע שלי: בסיסי העלים, שנותרו לאחר הסרת העלים שקמלו, יוצרים על הגזע מראה של קליעת שתי וערב. לעתים מצטברים חומרים אורגניים ואנאורגאניים (אבק, חול) בחיק הבסיסים. אלו משמשים כר לנביטת צמחים שונים הגדלים שם כמו בעציצים תלויים.
אני שייך למשפחת הדקליים ובדומה לרוב המינים במשפחה יש לי גזע יחיד, חזק וגמיש שעוביו נשאר קבוע כל חייו. החוזק והגמישות של הגזע מתקבלים מהמבנה הפנימי שלו, המורכב מצינורות הובלה רבים המפוזרים בכל קוטרו.
ראו את העלים שלי: הם גדולים וצורתם כשל מניפה. זוהי הצורה האופיינית לשבט הסבליים שאני שייך אליו. כולם מרוכזים בקצה העליון של הגזע שאינו מתפצל. לא כל טרף העלה שלי נמצא על אותו מישור, הוא גלי. נראית מעין שקיעה באמצעיתו והיא מהווה סימן היכר מובהק שלי.


מידע גנני

צורת חיים: דקל
מידות עץ בוגר: מגיע לגובה של 12 מ' וקוטר של 5 מ'. הגזע אפור-בקוטר 40-30 ס"מ.
הפריחה: באמצע הקיץ, לבנה
קצב צימוח: אטי
תוחלת חיים: ארוכה
שימושים כעץ: לגינון ציבורי, לגן ים-תיכוני,לגינות רחבות ידיים ולגינות גג.
התאמה גיאוגרפית: כל אזורי הארץ.
צריכת מים: זקוק להשקיה רבה.
עמידות/רגישות: עמיד ביותר לקור, לקרה, לרוחות,וחום עז ולמליחות
רצוי להסיר את העלים היבשים כדי שלא יהוו מחסה למכרסמים ובע"ח לא רצויים אחרים.
טוע אותו בארץ בזכות צילו הרחב והפריחה המרהיבה בקיץ.

אודות הצמח

סבל פלמטו (דקל) שייך לשבט הסבליים. בשבט הסבליים העלים דמויי מניפה והפרחים פוליגמיים (דו-מיניים וחד- מיניים) והם נפוצים בכל הארצות הטרופיות מלבד אפריקה. הסוג סבל מוגבל לאמריקה הטרופית והסובטרופית.
במשפחת הדקליים כ-210 סוגים וכ-4,000 מינים. רובם עצים עם המבנה האופייני שמתואר למעלה ומעטים הם שיחים או מטפסים. בני המשפחה נפוצים בעיקר בארצות טרופיות. ישנם גם כאלה הגדלים במקומות יבשים למדי. הדקליים היא המשפחה השנייה בחשיבותה מבחינה כלכלית, אחרי משפחת הדגניים. שוכני הארצות הטרופיות ניזונים מהפירות, נהנים מהשמן והקמח המופק ממיני דקלים שונים. רבים מהמינים משמשים לתעשייה ואחרים כצמחי נוי. רוב המינים במשפחת הדקליים הם עצים בעלי גזע אחד מפותח ונוף של עלים גדולים, מנוצים או דמויי מניפה.
עובי הגזע של הדקליים נשאר אחיד כל חייו. הגזע בנוי צרורות של צינורות הובלה המפוזרים בתוך רקמת פרנכימה (רקמת תאים בעלי דופן דקה, מפוזרים בכל חלקי הצמח, פעילים בייצור מזון, באחסנתו ובהובלתו). מבנה זה מקנה לגזע חוזק רב וגמישות גם יחד. הפרחים קטנים על פי רוב, נכונים וחד-מיניים.
הפרי – ענבה או בית גלעין. הזרעים בעלי אנדוספרם (רקמת המזון של הזרעים מכילה בד"כ עמילן או שמן), לפי רנדל המשפחה מחולקת ל- 7 שבטים: התמריים, הסבליים, התדמוריים, משורייני הפירות, הארקיים, הקוקוסיים והשנהביים. החלוקה בתוך המשפחה מבוססת בעיקר על צורת הפרח והפרי.
לפי רנדל המשפחה מחולקת לשבעה שבטים: התמריים Phoeniceae, הסבליים Sabaleae , התזמוריים Borasseae, משוריני הפירות Lepidocaryoideae , הארקיים Areceae, הקוקוסיים Cocoeae והשנהביים Phytelephanteae.
מאפיינים: העלה בצורת מניפה באורך כולל פטוטרת של 3.7 מ' ורוחב עד 1.8 מ'. הגזע בסיסי העלים שהוסרו יוצרים על הגזע מעין סבכת שתי וערב נאה שבחיקה מצטבר חומר אורגני והוא משמש כגן לצמחים תלויים, אפיפיטים וגם מצע לנביטה של פיקוס. הפריחה באמצע הקיץ, תפרחת לבנה על עוקץ ארוך, המגיחה מתוך צמרת הדקל. הפרי כדורי בצבע שחור. מתפתח בסוף הסתיו בתוכו זרע בצבע חום מבריק.

קשרים: סנאים, דביבונים ויונקים אחרים וכן ציפורים נהנים מהפירות ומפיצים את הזרעים.


כתיבה ועריכה: דברת שוואב |

עריכה לשונית ומקצועית: נורית חרמון |
עריכה מקצועית: דר' ורדה רביב / פרופ. עמרם אשל |
עריכה אינטרנטית: חזי מולא |