שם בוטני:
שיטת ביילי
Acacia baileyana
זן מאדים ~ var. purpurea

משפחה בוטנית:
קטניות ~ Fabaceae

מוצא גיאוגרפי:
מזרח אוסטרליה

צורת חיים:
עץ

נשיר/ירוק עד:
ירוק עד

מידע למסייר/ת בחוות הנוי

(המידע בפרק זה מיועד לקוראי הדף הנמצאים בגן)

שלום!

אני העץ שמולכם ושמי הוא:
שיטת ביילי * Acacia baileyana
זן מאדים var. purpurea

התבוננו בי:

תמיד מיוחדת ויפה, עלווה עדינה, כסופה-כחלחלה, הצימוח הצעיר אדום בקצוות הענפים, שופעת פריחה צהובה בחורף. בכל עונה-מרשימה.
Acacia_baileyana_Bloomאני בת למשפחת הקטניות (בהמשך הדף מאפייני המשפחה), תת משפחת המימוסיים ולסוג החשוב ביותר שלה – שיטה.
מבחינים בין שתי קבוצות של מיני שיטה: 1. עם עלים מנוצים פעמיים 2. עם עלים פשוטים שאינם אלא פטוטרות עלים שהתרחבו והפכו לאברי הטמעה דמויי טרף (פילודיון)
הסתכלו היטב ונסו להבחין לאיזו קבוצה אני שייכת. העלים מנוצים פעמיים כלומר: העלה מחולק לעלעלים שכל אחד מהם בעצמו מחולק לעלעלים.
בחוות הנוי תוכלו למצוא שיטה ערבתית, שיטה גבוהה השייכת לקבוצה השנייה (היא נמצאת לצד השביל הראשי של הגן, בצד הדרומי של חוות הנוי) וכן סוגים אחרים של צמחים השייכים למימוסיים, כגון אלביציה צהובה.
שיטת ביילי גדלה כצמח תרבות באוסטרליה משנת 1800 ומשם "פלשה" למערכות צומח טבעיות בעיקר בדרום-מזרח היבשת. באוסטרליה, באזורים ממוזגים וסובטרופיים, היא נחשבת כבר ל"עשב רע" או צמח פולש. היא דוחקת את רגליהם של מיני שיטה אחרים (וצמחים מקומיים אחרים) הגדלים שם באופן טבעי ואף יוצרת מכלואים (היברידים, תוצרי הכלאות שלה עם המינים האחרים הנושאים תכונות חדשות) כמו כן, הצמחיה המקומית עלולה לסבול מכך שהשיטה, כדרכן של קטניות, משתפת פעולה עם חיידקים קושרי חנקן בקרקע ("ריזוביום") ובכך מעשירה את הקרקע ומשנה את מגוון הצמחים המתאימים לגידול במקום.
היא נפוצה ע"י זרעים, המשתחררים מהתרמילים במזג אוויר חם, נאספים ע"י נמלים המובילות אותם אל הקן בקרבת מקום, או שהתרמילים, הקלים יחסית, נפוצים למרחקים גדולים יותר ע"י רוח או מים. הפצת הזרעים תיתכן גם ע"י העברת הקרקע שבה הם נמצאים באמצעות בני אדם.

להרחבה על הצמחים הפולשניים בישראל:
http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib2/Publications/P0601-P0700/P0699.pdf


מידע גנני

צורת חיים: עץ
נשיר/ירוק-עד: ירוק-עד
מידות עץ בוגר: גובה עד 10 מ', קוטר עד 6 מ'
הפריחה: בחורף, אשכולות מרשימים של קרקפות ריחניות בצבע צהוב
קצב צימוח: מהיר
תוחלת חיים: בינונית-קצרה (כ-30 שנה)
שימושים:  כעץ בודד, בקבוצה, פיסולי, פטיו
התאמה גאוגרפית: מישור החוף, השפלה, ההר, העמקים, הבקעה והנגב
צריכת מים: חסכן, רגיש לעודפי מים
עמידות/רגישות: עמיד בקור, רגיש לשרב
חסרונות העץ בגינון: עלולה לגרום לתסמיני אלרגיה (אלרגני)

מופיע ב"רשימת הצמחים הזרים הלא רצויים בישראל – צמחי נוי" כצמח פולשני בארץ, הוא נמצא עדיין בשלב הראשון שבו הוא גדל רק במקומות שניטע בהם ואין הרבה כאלה.
מקור עיקרי מתוך האתר (weeds of Australia):
http://keyserver.lucidcentral.org/weeds/data/03030800-0b07-490a-8d04-0605030c0f01/media/Html/Acacia_baileyana.htm


אודות הצמח

שייכות בוטנית: משפחת הקטניות.
הפרי של משפחת הקטניות הוא תרמיל העשוי שתי קשוות ובתוכו זרע אחד או יותר. בזמן ההבשלה הפרי מתייבש ואיננו עסיסי. יש תרמילים הנפתחים לצורך פיזור הזרעים ויש כאלה שאינם נפתחים.
משפחת הקטניות כוללת את תת-המשפחות הבאות: פרפרניים, מימוסיים וקסאלפיניים.
המימוסיים הם תת-המשפחה הפרימיטיבית ביותר מבין השלוש. העלים מנוצים, הפרחים אנדרוגיניים ונכונים (סימטריים). המבנה הסימטרי של הפרחים מבדיל בינה לבין "אחיותיה". הפרחים ערוכים בשיבולים או בתפרחות כדוריות. תת משפחת המימוסיים שרובה טרופית, מונה 40 סוגים וכ- 2,000 מינים.
הסוג החשוב ביותר במימוסיים הוא שיטה Acacia, הכולל יותר מ 1,200 מיני עצים ושיחים מאזורים חמים. רובם ירוקי-עד. למעלה מ- 700 מהם מקורם באוסטרליה. רבים הובאו לארצות שונות למטרות כלכליות ולנוי. המינים הנפוצים באפריקה מאופיינים ע"י קוצים נוקשים. הפרחים קטנים, מרוכזים בכדורים או בשיבולים בצבעי צהוב עמוק עד קרם ולבן. בדרך כלל הם ריחניים ומושכים דבורים. בארצות מוצאם ניזוקים עצי השיטה לעתים ע"י חרקים ופטריות. הזרעים בעלי הקליפה הקשה עשויים לשמור על חיוניותם עד 30 שנה.
מקור השם: שם הסוג Acacia מקורו במילה היוונית akis שפירושה חוד.
שם המין: על שמו של הבוטנאי האוסטרלי ( Frederick Manson Bailey ), בנו של הבוטנאי הבריטי המפורסם ( John Bailey ).
Acacia_baileyana_Leaf-fruitמאפיינים:
העץ הקטן משנה את מופעו המרשים במשך השנה, משמש כצמח לענפי קישוט, העלעלים מעניקים לעץ צבע אפור-כחלחל מכסיף, הצימוח הצעיר בעל גוון אדמדם והפריחה צהובה ומושכת דבורים.
העלה מנוצה פעמיים, הפרי תרמיל.

 


כתיבה ועריכה: דברת שוואב |

עריכה לשונית ומקצועית: נורית חרמון |
עריכה מקצועית: דר' ורדה רביב / פרופ. עמרם אשל |
עריכה אינטרנטית: חזי מולא |