שיטת עלי ערבה * Acacia salicina

מידע למסייר/ת בחוות הנוי

(המידע בפרק זה מיועד לקוראי הדף הנמצאים בגן)

שלום!

אני העץ שמולכם ושמי הוא:

שיטה עלי ערבה * Acacia salicina

התבוננו בי: בנוף הגבוה, בצורה הבכותית, בצורת העלים.
תוכלו לנחש מדוע נקראתי שיטת עלי ערבה
השם שלי מסמן את הדמיון בין המראה הכללי שלי וצורת העלה לאלו של עץ הערבה המוכר לנו מארבעת המינים.

איך, מתי ומדוע הגעתי לארץ?
הביאו אותי ארצה בימי המנדט או בראשית ימיה של המדינה כדי לייצב גדות נחלים באזורים צחיחים וכנראה גם חולות נודדים. כמו כן, במסגרת מחקר חקלאי בדקו אם אני מתאימה כצמח מספוא לאזור הנגב.

איך נקלטתי כאן ומה הבעיה שנוצרה בעקבות התבססותי כאן?
אולם, כיום אני נחשבת לצמח בעל פוטנציאל פלשני באזורים מסוימים בשל: ההתאמה שלו לטווח רחב של תנאים, הנטייה שלו לפתח נצרים רבים היוצאים משורשיו בסביבה, החיות של הזרעים שלו והפצתם ע"י ציפורים. בארץ אני נחשבת כבר למין פולש. אני נפוצה בעיקר בנגב ובאזור ים המלח. באזורים צחיחים אלה אני מנצלת את המים הקיימים, יוצרת נוף צפוף למדי שאינו מאפשר גדילת צמחים אחרים תחתיו ודוחקת את הצמחייה המקומית. לכן אני נחשבת צמח משנה סביבה.

יכולת ההתחדשות שלי לאחר שריפה או כריתה והזרעים המסוגלים לשמור על חיוניותם עד 30 שנה(!) ולנבוט בתנאי חום ולחות או שריפה, מקשים על הדברתי במקומות שאיני רצויה בהם (בדומה לשיטה המכחילה).

מינים פולשים כמוני, שהובאו למקומם החדש ע"י האדם מדגישים את הצורך במחשבה מעמיקה לפני כל יבוא של חומר צמחי. ולכן: חוקי הגנת הצומח קובעים: "קיים איסור להכניס צמחים ומוצרי צמחים לארץ ללא היתר השירותים להגנת הצומח ולביקורת! " (משרד החקלאות)
להרחבה על הצמחים הפלשניים בישראל: http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib2/Publications/P0601-P0700/P0699.pdf

מידע גנני

צורת צימוח: עץ ירוק-עד
מידות עץ בוגר: מגיע לגובה של 15 מ' (ואף יותר) ולקוטר של 5 מ' ,עץ גדול
הפריחה: קרקפות כדוריות, בצבע לבן- קרם או צהבהב בסתיו ועד אמצע החורף (ספטמבר– דצמבר)
קצב צימוח: מהיר
תוחלת חיים: מאריך חיים
שימושים: כעץ בודד, בקבוצה
התאמה גיאוגרפית: כל אזורי הארץ למעט אזורי ההר
צריכת מים: חסכן מאד
עמידות/רגישות: עמיד בקרה ובשרב ובפני מחלות ומזיקים. עמיד יחסית למלח ומסוגל לגדול על מגוון קרקעות, רגיש לעודף מים.
חסרונות כעץ בגינון: שביר מאד כאשר נהנה מהשקיה, יוצר ספיח.
בסקר הערכת סיכונים בעצים סומן כבעל דרגה 10 (מתוך 10) שביר בהשקיה, משקל ענפים, מתהפך לעתים.
מופיע ב"רשימת הצמחים הזרים הלא רצויים בישראל – צמחי נוי" של המשרד להגנת הסביבה:
כצמח פולש שלב 4. נחשבת מין פולש בנגב ובאזור ים המלח, באזורים צחיחים וצחיחים למחצה בעיקר במקומות הנהנים משפע מים.

אודות הצמח

שייכות בוטנית: הפרי של משפחת הקטניות הוא תרמיל העשוי שתי קשוות ובתוכו זרע אחד או יותר. בזמן ההבשלה הפרי מתייבש ומאבד את עסיסיותו. יש תרמילים הנפתחים לצורך פיזור הזרעים ויש כאלה שאינם נפתחים.
משפחת הקטניות כוללת את תת-המשפחות הבאות: פרפרניים, מימוסיים וקסאלפיניים.
המימוסיים הם תת-המשפחה הפרימיטיבית ביותר מבין השלוש. העלים מנוצים, הפרחים אנדרוגיניים ונכונים (סימטריים). המבנה הסימטרי של הפרחים מבדיל בינה לבין "אחיותיה". הפרחים ערוכים בשיבולים או בתפרחות כדוריות. תת משפחת המימוסיים שרובה טרופית, מונה 40 סוגים וכ-2,000 מינים.
הסוג החשוב ביותר במימוסיים הוא: שיטה ובו יותר מ-1,200 מינים.
מבחינים בין שתי קבוצות של מיני שיטה: 1. מינים עם עלים מנוצים פעמיים.  2. מינים עם עלים פשוטים שאינם אלא פטוטרות עלים שהתרחבו והפכו לאברי הטמעה דמויי טרף, עלה כזה נקרא פילודיון. שיטים מהקבוצה הזו עם "עלי" פילודיון מוגבלות בעיקר לאוסטרליה ולאיים האוקייניים ומכונות השיטים האוסטרליות.
לקבוצה זו משתייכת שיטת עלי ערבה. מין זה, דומה לערבה המוכרת לנו מארבעת המינים, בעלווה הבכותית שלו. כמוה הוא גדל בעיקר על גדות נחלים ובקרבתם, על אדמת סחף. כמרבית הצמחים ממשפחת הקטניות, גם מין זה נהנה משיתוף עם חיידקים מקבעי חנקן בשורשיהם.

לשיטת עלי ערבה עצה בצבע אדום-חום כהה. משמשת ליצור רהיטים ועבודות עץ וכן כחומר הסקה.
מקור השם: שם המין בלטינית salicina נגזר מהשם של הערבה salix גם השם העממי המקובל:
willow acacia = שיטת הערבה בזכות הדמיון לעץ הערבה.
מאפיינים: הגזע חלק בצעירותו וסדוק בבגרותו, העלה פילודיון איזמלני צר בצבע ירוק עד אפור וירוק- כחלחל, דומה לעלי ערבה אך דק יותר מהם.

שיטת עלי ערבה * גזע
(צילום: דברת שוואב)

שיטת עלי ערבה * עלים
(צילום: דברת שוואב)

תועלת: אבקת הפרחים טובה למרעה דבורים, העצה איכותית – לתעשיית רהיטים ואומנות בעץ. העצה משמש גם כחומר בעירה ולייצור פחם.  לאבוריג'ינים שימושים שונים בחלקי העץ: זרעים למאכל והקליפה – לצביעת עורם, כפיתיון רעיל לדגים, לצרכים רפואיים ולבניית נשק.

כתיבה ועריכה: דברת שוואב |
עריכה לשונית ומקצועית: נורית חרמון |
עריכה מקצועית: דר' ורדה רביב / פרופ. עמרם אשל |
עריכה אינטרנטית: חזי מולא |