שם בוטני:
שלטית מקומטת
Peltophorum dubium
משפחה בוטנית:
קטניות ~ Fabaceae
מוצא גיאוגרפי:
דרום אמריקה
צורת חיים:
עץ
נשיר/ירוק עד:
נשיר מותנה
מידע למסייר/ת בחוות הנוי
(המידע בפרק זה מיועד לקוראי הדף הנמצאים בגן)
שלום!
אני העץ שמולכם ושמי הוא:
שלטית מקומטת * Peltophorum dubium
אני אחד הפרטים הראשונים מסוגי בארץ (נטעו אותי בשנת 1960), כיום יש בארץ פרטים רבים מאד כמוני בזכות היותי עץ חזק הגדל מהר ומרשים מאוד בפריחתי הצהובה בחודשי הקיץ.
תכונה מעניינת של עצים כמוני היא שעוצמת הפריחה משפיעה על דרגת הנשירות: בשנה שבה העץ שופע פריחה הוא ישיר את כל עליו ועלול להישאר עירום אף 8 חודשים. לעומת זאת, בשנה שבה הפריחה מועטה, העלווה עשויה להישאר כל השנה. חשוב לציין, שלמרות שפע הפרחים ונשר העלים – אין הם מהווים מטרד. תכונה מעניינת נוספת – גזעי האפור מחורץ בבסיסו בלבד וחלק בשאר חלקיו.
המשפחה שלי: משפחת הקטניות. הפרי של משפחת הקטניות הוא תרמיל העשוי שתי קשוות ובתוכו זרע אחד או יותר. בזמן ההבשלה הפרי מתייבש ואיננו עסיסי. יש תרמילים הנפתחים לצורך פיזור הזרעים ויש כאלה שאינם נפתחים.
משפחת הקטניות כוללת את תת-המשפחות הבאות: -פרפרניים, מימוסיים וקסאלפיניים. אני שייך לקסאלפיניים. הקסאלפיניים הם עצים, שיחים ומטפסים (רב-שנתיים) שמקורם באזורים טרופיים. לעומתנו, ה"אחים" שלנו בקבוצת הפרפרניים, מקורם באזורים ממוזגים ורבים מהם עשבוניים-חד שנתיים. התנאים האקלימיים בארצות המוצא מסבירים את השוני בין הטיפוסים – באזורים טרופיים מזג האוויר יציב יחסית לאורך השנה ואילו בממוזגים יש תקופות יובש. העשבוניים החד-שנתיים סיגלו לעצמם מחזור חיים המאפשר להם לשרוד בעונות היבשות.
לקראת הקיץ, לאחר ייצור הזרעים, נעלמים הצמחים וזרעיהם נובטים שוב עם בוא הגשמים. אצל רוב הצמחים בתת-משפחת הקסאלפיניים העלים מנוצים פעם או פעמיים. הפרחים בדר"כ אנדרוגיניים (דו-מיניים) ובלתי נכונים (בניגוד לתת-משפחת המימוסיים) צורת הכותרת אינה פרפרנית ובעלת מבנה שונה: עלה הכותרת העליון הוא הפנימי ביותר ושני עלי הכותרת הצדדיים מכסים עליו. הפרי תרמיל יבש או בשרני.
בתת-משפחה זו 150 סוגים וכ-2200 מינים, רובם טרופיים. לרבים מהם ערך כלכלי. לתת-משפחת הקסאלפיניים שייכים: כליל החורש וחרוב מצוי הנפוצים גם בצמחיית הבר בארץ וצאלון נאה, והסוג כסיה נפוצים בין צמחי התרבות.. בגן תוכלו למצוא את כסיית האבוב. הסוג שלטית כולל 15 מינים שבאזור גידולם הטבעי, האזורים הטרופיים, הם מינים ירוקי-עד. לכולם פריחה צהובה מרשימה וריחנית והם מטילים צל כבד.
מידע גנני
צורת חיים: עץ
נשיר/ירוק-עד: נשיר מותנה
מידות עץ בוגר: מגיע לגובה של 18 מ' (בטבע יכולים להגיע אף ל- 30 מ') ולקוטר של 12 מ'
הפריחה: יולי– אוגוסט, בצבע צהוב- לימון עז. פריחה שופעת ונראית למרחוק
קצב צימוח: מהיר
תוחלת חיים: בינונית
שימושים: כעץ בודד, קבוצה, צל, בשנות ה-70 וה-80 שימש כעץ רחוב ושדרה אך בגלל שורשיו השטחיים והתוקפניים בבגרותם הוא משמש כיום בעיקר בגנים ובפארקים.
התאמה גיאוגרפית: כל אזורי הארץ, למעט אזורי ההר
צריכת מים: חסכן אך זקוק להשקיה מסודרת עד להתבססותו
עמידות/רגישות: עמיד לרוחות וליובש
חסרונות העץ בגינון: שביר. בעל שורשים תוקפניים. פירות העץ (התרמילים חומים שטוחים) נשארים רוב ימות השנה במעטפת העץ ופוגמים קמעה במראהו. יוצר ספיח.
דרגה 10 (מתוך 10) בסקר הערכת סיכונים בעצים
מרבים לנטוע אותו בארץ בזכות צילו הרחב והפריחה המרהיבה בקיץ.
אודות הצמח
מקור השם: שם הסוג הבוטני Peltophorum , משמעו ביוונית נושא מגן/שלט (נושא = Phoreo, שלט או מגן = Pelte) ומקורו בצלקת רחבה דמויית מגן של העלי.
שם הסוג העברי, שלטית, מתייחס אף הוא לצלקת.תואר שם המין בעברית "מקומטת" ניתן לצמח בגלל מבנה עלה הכותרת המקומט.
פרוש שם המין המדעי dubium בשפה היוונית הוא "מסופק" (מלשון ספק) ולכן היה שמו העברי של הצמח בעבר – שלטית מסופקת.
הפרי היבש, צבעו חום והוא איננו נפתח. אורכו 3.5 ס"מ ורוחבו 1 ס"מ.