שם בוטני:
ברוש מצוי
Cupressus sempervirens
משפחה בוטנית:
ברושיים * Cupressaceae
מוצא גיאוגרפי:
ים תיכוני
צורת חיים:
עץ (פרמידלי) , ירוק-עד
שנת נטיעה בחוות הנוי:
.
מידע למסייר/ת בחוות הנוי
(מיועד לקוראי הדף הנמצאים בגן)
שלום! אני העץ שמולכם ושמי הוא:
ברוש מצוי * Cupressus sempervirens
אני שייך למשפחת הברושיים משתייכת לסדרת האצטרובליים / המחטניים .Coniferales בברושיים 22 סוגים ו-148 מינים. כמחצית מהסוגים כוללים מין אחד בלבד (מונוטיפים). אלו הם צמחי נוי בעלי מגוון צורות עלווה שהיא צפופה בדר"כ, מגוון גדלים, מננסיים ועד גבוהים ביותר, ובמגוון צורות נוף: אופקית, עמודית, בכותית, ומבודרת.
מרבית הסוגים גדלים בבר במערב ארה"ב, במקסיקו ובגוואטמלה. אחדים נמצאים בהימלאיה ובמערב סין וסוג אחד בלבד באזור הים התיכון- הברוש – סוג חשוב במשפחה ובו 15 מינים נפוצים. הידוע ביותר הוא ברוש מצוי, הנפוץ בארצות הים התיכון המזרחיות ובארצות המזרח הקרוב. בארץ הוא גדל בר בהר אוכמן במערב הגליל ובעבר הירדן המזרחי נפוץ מאד ביערות טבעיים וצפופים בצפון קפריסין.
בעבר שימש בענף הבנייה, לבניית אוניות, להכנת ארונות החנוטים במצרים. בעבר הקרוב יותר, שימש ביעילות רבה כשובר רוח להגנה על מטעים וכיום עיקר חשיבותו כעץ יער ונוי.
הברוש המצוי הזקוף הוא עץ נפוץ ומוכר מאוד בארץ. הוא עץ חסון, עצתו קשה והוא מאריך חיים למאות שנים. בכרתים מצויים כיום הברושים הקשישים ביותר שגילם מוערך ב- 450 שנה. בחצר בית הקברות של הפטריארכיה הארמנית בירושלים נמצא עץ בן כ- 220 שנה.
הברוש נזכר פעמים אחדות במקרא וסימל את הגובה והחוסן בדומה לארז: ""ואכרת קומת ארזיו מבחור ברושיו" (מלכים ב' פרק י"ט, כ"ג). הוא נזכר בין העצים שהובאו לבניית המקדש בירושלים ושימש להכנת הדלתות, הגג ורצפת ההיכל. אולם, יש הטוענים שזיהויו כברוש המצוי אינו ודאי.
עדות לוותיקותו ולחוזק העצה שלו נמצאה בין הקורות של מסגד אל אקצא. המסגד שנבנה אמנם "רק" במאה השמינית לספירה, כולל קורות ברוש מצוי מן המאה העשירית לפני הספירה! (גיל הקורות הוערך בעזרת בדיקות C14 – שיטת בדיקה המאפשרת הערכת גילם של ממצאים גיאולוגיים וארכיאולוגיים אורגניים, פי הנראה נעשה במסגד שימוש חוזר בקורות עתיקות.
בזכות צורתו של הזן הצריפי הדומה לנר השתרש המנהג לטעת אותו בבתי קברות ומכאן גם הפגיעה המסוימת בתדמיתו. ביער הקדושים בדרך לירושלים הוא ניטע בפעם הראשונה כמסמל נר זיכרון לאחר מלחמת העולם השנייה.
לברוש המצוי שני זנים עם שתי צורות נוף: אופקית (הבדים פרושים לצדדים) וצריפית (הבדים צמודים לגזע המרכזי). הצורה הצריפית נחשבת תרבותית, אך בגלל ריבוי פרטים שהתקבלו מזרעים, נוצרו זנים שונים ולהם צורות נוף מגוונות. המצטיינים במראה זכו לשם ולריבוי וגטטיבי (ריבוי מחלקי צמח שאינו מיני) לשימור תכונותיהם. בארץ בוררו טיפוסים צרים והדוקים במיוחד למשל, 'שער הגיא', 'סנטה קתרינה', ומחו"ל הגיע לארץ בשנות ה-90 הזן 'טוטם' שממדיו קומפקטיים והיה ללהיט בגינון המקומי.
בארץ מגדלים גם את המינים: ברוש בכות ( מדרום מערב סין וממרכזה, מצוי בארץ בעיקר בגנים ותיקים באזורים קרירים), ברוש אריזוני (מאמריקה הצפונית, בעל דמיון לארז) וברוש גדול-הפירות (מאמריקה הצפונית) ברוש אטלנטי (ממרוקו) וברוש פורטוגלי (ממרכז אמריקה. נדיר בארץ, עמיד למחלת הברוש, העצה האיכותית משמשת בתעשייה), ברוש קירח (מאריזונה), ברוש קשמירי (מאסיה, נדיר בארץ נמצא בגן הבוטני בירושלים, בעל מראה ייחודי)
בנוסף, נמצאים בארץ ממשפחת הברושיים: מיני תויה (Thuja), מיני קליטריס (Callitris), טטרקליניס מפריק (Tetraclinis) ומינים רבים של הסוג ערער ((Juniperus.
מידע גנני
צורת חיים: עץ
נשיר/ירוק-עד: ירוק-עד
מידות עץ בוגר: מגיע לגובה של 20 מ' ולקוטר של 1 מ' ואף יותר, תלוי בפרט עצמו הפריחה: הפריחה חד-מינית (פרחים זכריים כשיבולים קטנות ואצטרובלים נקביים) ואביבית, אינה בולטת לעין
קצב צימוח: מהיר, יכול להגיע לגובה של 6 מ' בתוך עשר שנים.
תוחלת חיים: ארוכה
שימושים כעץ בודד, פיסולי, שדרה, חורש, שובר רוח.
התאמה גיאוגרפית: כל אזורי הארץ
צריכת מים: חסכן מים, אינו סובל מהשקיה סדירה
עמידות/רגישות: עמיד בקור, בחום וביובש ובסוגי קרקעות שונים. רגיש למחלות (סירידיום ודיפלודיה), ולמזיקים (קמבית הברוש)
חסרונות כעץ בגינון: אינו מתחדש לאחר כריתה או גירדום.
אודות הצמח
העלים דומים לקשקשים קטנים הפונים אחד כלפי השני, מהודקים אל הענפים הצעירים ומכסים אותם. הפיוניות נמצאות בעיקר בצד העליון הפנימי, פונה כלפי הענף. מסייע להקטנת איבוד המים (דיות)ושמירה על המים בעלה. העלים חיים 3-2 שנים ונושרים בקבוצות. הברוש הוא עץ חד-ביתי. הפרחים הזכריים נראים כשיבולים קטנות. האבקה נישאת ברוח והיא עלולה לגרום לתסמיני אלרגיה (בד"כ גירויים בעיניים ובמערכת הנשימה) בקרב אנשים רגישים. הפרחים הנקביים ערוכים באצטרובלים כדוריים המורכבים מזוגות קשקשים נגדיים, כעין מגינים שבבסיסם ביציות מרובות בצורת בקבוקונים. הביצית מפרישה טיפה קטנה של נוזל דביק שעליה תיקלט האבקה שמגיעה עם הרוח. אחרי ההאבקה גדלים הקשקשים והאצטרובל נסגר. אחרי שנה וחצי (בקיץ השני) הוא מבשיל ונפתח, הזרעים נופלים ועפים ברוח.