פיקוס השקמה * Ficus sycomorus

מידע למסייר/ת בחוות הנוי

(מידע לקוראי הדף הנמצאים בגן)

שלום! אני העץ שמולכם ושמי הוא:
פיקוס השקמה * Ficus religios
התבוננו בי:
אני עץ נפוץ באזורי הסבנה בדרום אפריקה בעיקר ליד מקורות מים: נהרות, ביצות ובורות מים. שם אני פורח ומייצר פירות כל השנה אך בעיקר בחודשים יולי-דצמבר. צרעה קטנה בשם: Ceratosolen arabicus מאביקה את הפרחים שלי והעטלפים מפיצים את הזרעים. בארץ שלנו (ישראל) שאינה מקום הגידול הטבעי שלי, חסרה הצרעה ולכן העץ אינו חונט זרעים. המין שלי הובא ארצה בידי האדם כבר משחר ההיסטוריה, לפני 6,500 שנה, ואולי אף לפני 10,000 שנה. הובאתי, כנראה, בעיקר כעץ צל וכעץ פרי. אני מייצר פגות רבות, אך טעמן אינו משובח. (הרחבה בפרק אודות הצמח) כאן בגן חוות הנוי רוב העצים מהמשפחה ומינים נוספים מהסוג שלי נמצאים בשדרת הפיקוסים בכניסה לגן. תוכלו לראות: פיקוס קדוש, פיקוס בנגלי, פיקוס השדרות, פיקוס מעוקם, פיקוס חלוד, פיקוס כינורי, פיקוס רומפי, פיקוס צר עלים וגם על הקיר הצפוני של המבנה הוותיק את המין שאינו עץ: פיקוס זוחל אשר הובא לארץ לראשונה לגן זה וממנו הופץ.

מידע גנני

צורת חיים: עץ, נשיר מותנה
מידות עץ בוגר: מגיע לגובה של 8-15 מ' ולקוטר של 25-15 מ'
הפריחה: הפרחים יושבים על מצעית קעורה וסגורה פגה הנראית כפרי כדורי. בכל פגה פרחים ממין אחד בלבד (יש פגה עם פרחים זכריים ופגה עם פרחים נקביים). במקורות כונתה הפגה-גמזיה. הפגות מקובצות באשכולות על הגזע ועל ענפים בוגרים.
קצב צימוח: אטי. מואץ עם השקיה.
תוחלת חיים: ארוכה, אך קשה לדעת את גילו של העץ כי אינו יוצר טבעות
שימושים כעץ: בודד פיסולי, פארק, חורשה במקום שיש מרחב גדול המתאים לגודלו.
התאמה גיאוגרפית: כל הארץ למעט אזורי ההר
צריכת מים: חסכן מים מאד לאחר התבססותו
חסרונות העץ בגינון: הפגות הנושרות מהוות מטרד בגנים ועל המדרכות, שורשים תוקפניים דרגה 4.5 (מתוך 10) בסקר הערכת סיכונים בעצים, בשל משקל ענפים רב, בגלל רגישות לפצעי גיזום דרגה 6, בנוכחות פטרייה דרגה 8 .

אודות הצמח

משפחת התותיים שייכת לסדרת הסרפדניים Urticales לצד המשפחות הבאות: מישיים, קנביים וסרפדיים. המשפחות קרובות זו לזו ולכולן פרי בן זרע אחד. משפחת התותיים היא החשובה ביניהן מבחינת תפוצתה ומבחינה כלכלית. במשפחה 60 סוגים וכ-1,500 מינים, הנפוצים בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים. הסוג החשוב ביותר בתותיים הוא הפיקוס ובו כ-1,000 מינים.
פיקוס השקמה ניטע בארץ, כנראה, בעיקר כעץ צל וכעץ פרי. העץ שופע פגות (תפרחת סגורה הדומה לפרי כדורי), אכילות אך לא נחשבות למאכל משובח. השתמשו בעצה לבניה (בעיקר גגות), להסקה ובמצרים הקדומה לארונות-קבורה. בארץ נמצאו דלתות של בית-כנסת קדום מעץ שקמה. כעשירית מכל חלקי העץ שנמצאו במצדה מן התקופה הרומית מקורם מעץ שקמה.
הפגות מתפתחות רק על הגזעים והענפים העבים. בארץ חסר המאביק שלו, והעץ אינו חונט זרעים כלל ומתרבה רק מייחורים. בשפלת החוף מתפתחים על העצים פירות חסרי זרעים הנוצרים משחלה בלתי מופרית (פירות פרְתֶנוֹקַרפְיִּים). פגות רבות מתפתחות מעצמן בשלב שני לפירות עסיסיים אכילים, אחרות אפשר "לעודד" להפוך לאכילות על ידי ניקוב הפגה ("בליסה"). בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו מתפתחים על העצים, במיוחד בעמקים הפנימיים, פירות פרתנוקרפיים גדולים יותר, ובהן צרעות טפיליות הפוסלות את הפגות למאכל אדם.
תועלת: לפרי ערך תזונתי רב. הוא מתוק וניתן להכין ממנו ריבה או לאכול אותו לאחר ייבוש. העלים משמשים בהכנת מרקים ותוספת במאכלי בוטנים. הפירות נאכלים ע"י בע"ח מתורבתים, חיות בר וציפורים. כמו כן, באזורי התפוצה הטבעיים גם העלים משמשים למאכל לבעלי החיים. ברחבי אפריקה משתמשים בעצה כחומר בעירה ולהכנת פחמים, ליבת ה כסיבי אריגה ובחלק הפנימי של הקליפה ליצור חבלים. העצה קלה וחיוורת וניתנת לעיבוד בקלות ומשמשת ליצור חפצים קטנים למרות שאינה עמידה בפני התקפת טרמיטים. באותם אזורים לעץ שימושים רפואיים שונים ויש האומרים שהעלים משמשים לטיפול בהכשות נחש ובצהבת. השרף והקליפה משמשים להכנת תכשירים רפואיים כנגד הצטננויות ומחלות שונות.
נחשב כעץ טוב לשימור קרקע ומים. משמש כעץ לצל, לייצוב דיונות וגדות נחלים ולשיפור קרקעות. לעיתים משולב במטע לגידול בננות. העץ נפוץ כעץ נוי ונפוץ בשווקים, ליד מקשים ובאתרי כינוס של קהילות שונות.

מעניין לדעת ולבקר:
פרי השקמה רך ומתוק, מושך ציפורים, דבורים, צרעות ועטלפים.
אחד הפרטים המפורסמים נמצא בגינה ציבורית קטנה ברחוב מינץ בנתניה, ליד המצודה העתיקה שבמקום. פרט זה מצויר בספרו של החוקר ווילסון שביקר בארץ במחצית השנייה של המאה ה-19. כבר באותו ציור נראה העץ גדול ועתיק מאוד. ווילסון מספר שפגש סוחרי אבטיחים מהאזור נחים בצילו של אותו עץ.

כתיבה ועריכה: דברת שוואב |
עריכה לשונית ומקצועית: נורית חרמון |
עריכה מקצועית: דר' ורדה רביב / פרופ. עמרם אשל |
עריכה אינטרנטית: חזי מולא |