יסמין רפואי * Jasminum officinale ~ חוות הנוי-גן בוטני

שם בוטני:
יסמין רפואי
Jasminum officinale

משפחה בוטנית:
זיתיים * Oleaceae

מוצא גיאוגרפי:
סין

צורת חיים:
מטפס

נשיר/ירוק עד:
ירוק עד


מידע גנני

צורת צימוח: מטפס
נשיר/ירוק-עד: ירוק-עד נכרך
מידות צמח בוגר: מגיע לגובה של 10מ' ולקוטר של 4.5 מ'
הפריחה: פריחה לבנה, עדינה, ריחנית, רוב השנה.
קצב צימוח: בינוני
שימושים כצמח: על גדר, בפטיו, פרגולה, במכל
התאמה גיאוגרפית: כל אזורי הארץ
צריכת מים: בינונית
עמידות/רגישות: עמיד לקרה, לשרב ולגיר, רגיש למליחות
חסרונות הצמח בגינון: דורש גיזומי עיצוב והסרת פריחה שקמלה באופן סדיר.


אודות הצמח

שייך למשפחת הזייתיים הכוללת 22 סוגים ו-400 מינים של עצים, שיחים ומטפסים, הנפוצים באזורים הממוזגים, הסובטרופיים והטרופיים.
למשפחה שתי בנות משפחה: הזייתיים והיסמינים הנבדלות ביניהן בצורת הפרי. הסוג החשוב ביותר של הזייתיים הוא הזית המונה 35 מינים אך מין אחד – הזית האירופי Olea europaea – שערכו הכלכלי רב משחר ההיסטוריה.
סוגים נוספים בזיתיים הם: מילה ,Fraxinus לילך Syringa וליגוסטרום Ligustrum , לסוגים אלה מינים מוכרים כצמחי הנוי. בבת-משפחת היסמיניים נמצא שיחים או מטפסים, שעליהם מנוצים או תלתניים והפרחים לבנים, צהובים או, נדיר יותר, אדומים-ורדרדים.
יסמין רפואי * Jasminum officinaleהפרי הנו ענבה בת -בת זרע אחד או שניים. בסוג יסמין כ-200 מינים, מרביתם צמחי נוי תרבותיים מאזורים טרופיים וסובטרופיים. אף על פי שהיסמין מוכר היטב בזכות "ריח היסמין" ישנם מינים שהם חסרי ריח. רוב המינים בעלי הריח הם מטפסים. היסמין הרפואי הוא אחד המינים הנפוצים ביותר והוא משמש להפקת השמן האתרי, שמן היסמין, כחומר גלם בתעשיית התמרוקים. הוא משמש גם כחומר טעם. היסמין הרפואי הובא לאירופה מסין במאה ה-16. אפשר לשמור את השיח בגובה 1.5 מ' על ידי גיזום או להניח לו לטפס ול"התפזר" באמצעות ענפיו הנכרכים.
ניצני פריחה ורדרדים הופכים לפרחים לבנים לתקופה ארוכה, בקיץ ובסתיו.
הצמח עמיד בפני קרה, אוהב שמש מלאה וקרקע עשירה ומנוקזת והשקיה סדירה בחודשים החמים. נפוצה מאוד שתילתו בקצה חומה על מנת שישתפל וייצור מפל של פרחים צהובים הפרחים הצהובים, שאינם ריחניים, מופיעים בחורף ובאביב לאורך ענפים מצולעים.
תועלת לאדם: השמן האתרי המופק מהפרחים שאך נפתחו בבוקר, "שמן היסמין", משמש בתעשיית התמרוקים וגם כחומר טעם (הפרח אכיל), יש בו פוטנציאל מסוים לשמש כצמח רפואה אך כיום משמש כיום בארומתרפיה, מושך צופיות ופרפרים.


כתיבה ועריכה: דברת שוואב |

עריכה לשונית ומקצועית: נורית חרמון |
עריכה מקצועית: דר' ורדה רביב / פרופ. עמרם אשל |
עריכה אינטרנטית: חזי מולא |