שם בוטני:
מגנוליה גדולת-פרחים
Magnolia grandiflora

משפחה בוטנית:
מגנוליים * Magnoliaceae

מוצא גיאוגרפי:
דרום מזרח ארה"ב

צורת חיים:
עץ

נשיר/ירוק עד:
ירוק עד

מידע למסייר/ת בחוות הנוי

(מיועד לקוראי הדף הנמצאים בגן)

שלום!  אני העץ שמולכם ושמי הוא:

מגנוליה גדולת-פרחים * Magnolia grandiflora

התבוננו בי: אני קטן, נכון! אך בכ"ז חשוב להכיר אותי. בזכות התאמתי לחום ולאדמות הגיר בארץ אני המין היחיד מהסוג מגנוליה הגדל כאן. כל גן בוטני מכבד עצמו בנוכחותי שכן בבגרותי, באקלימים פחות חמים ויבשים, אני עץ גבוה מאוד ומפואר.
בארה"ב, ארץ מוצאי, אני נחשב לסמל של מדינות הדרום!! אך גם בארץ, שבה אינני מצליח למצות את מלוא הפוטנציאל שלי, שמורים לי מוניטין מיוחדים בזכות העלים שלי – גדולים, גלדניים, ירוקים ומבריקים מצדם העליון וחומים עם שכבה לבידה וקטיפתית מצדם התחתון ובעיקר בזכות הפרחים היחודיים שלי – ענקיים, מוצקים וריחניים. אברי הפרח הרבים מסודרים בתברוגת סלילית, המעידה על כך שאני מהקדומים בעולם הצמחים הפורחים. הבשלתה המוקדמת של צלקת הפרח, זמן רב לפני הבשלת האבקנים מאפשרת האבקה הדדית: הדבורים והחיפושיות לוקחים אבקה מפרח אחד ומעבירים אותה לפרח אחר. בזכות הבשלה בנפרד (לא בעת ובעונה אחת) של האיברים הזכריים והאיברים הנקביים נמנעת הפריה עצמית בפרח ומובטחת שונות גנטית.
הפרי מזכיר אצטרובל אך אינו אלא אוסף של מפוחיות. מעניין לדעת שכאשר הפרי נפתח, נותר הזרע תלוי על חוט דק שמקורו בעוקץ של הביצית. החוט הזה מונע מהזרע להינתק מהפרי והוא נשאר בפתח המפוחית. בהיותו בולט ובשל קליפתו העסיסית יונקים וציפורים נמשכים אליו ומפיצים אותו.


מידע גנני

צורת חיים: עץ
נשיר/ירוק-עד: ירוק-עד
מידות עץ בוגר: מגיע לגובה של 25 מ' (בארץ מגיע רק לגובה של 15 מ') ולקוטר של 8 מ'
הפריחה: אפריל-יוני. פרחים לבנים גדולים וריחניים. לעלי הכותרת מראה שעווני.
קצב צימוח: קצב אטי מאד
תוחלת חיים: ארוכה
שימושים כעץ: בודד, פטיו, צל, רחוב, שדרה. לצד מדשאה כדי לזכות בהשקיה המרובה.
התאמה גיאוגרפית: כל הארץ למעט הבקעה והערבה. מוצלח יותר באזורים הקרירים יותר.
צריכת מים: נדרשת השקייה קייצית סדירה.
עמידות/רגישות: עמיד לקור וחום, רגיש ליובש ולרוחות. נתקף ע"י כנימה רכה וכנימת הזית.
חסרונות העץ בגינון: מפתח שורשים שטחיים, יוצר צל כבד בבגרותו.


אודות הצמח

מקור השם: המגנוליה נקראת על שמו של פרופ' לבוטניקה, פייר מניול Pierre Magnol (בצרפתית לא הוגים את ה- G) מהמאה ה-17, שהיה מנהל הגן הבוטני הוותיק במונפלייה, בדרום צרפת.
שם המין "גדולת-פרחים" מעיד על עצמו.
משפחת המגנוליים כוללת 10 סוגים ו-215 מינים הנפוצים בעיקר באמריקה המזרחית ועד מזרח ודרום אסיה. האוקיינוס האטלנטי מפריד בין שני מרכזי התפוצה העיקריים. המחסום הימי הזה המפריד כיום בין יבשת אמריקה מצד אחד לבין אירופה ואפריקה מצד שני ( כתוצאה מהתרחקות היבשות ונדידתן ובמקרה זה על ידי ה- MID ATLANTIC RIDGE ) הוא דגם קלאסי לפער הצפון אמריקני-מזרח אסייתי, הקיים בתפוצתם של משפחות וסוגים רבים. מניחים שבעבר אזור התפוצה היה רציף מאסיה המזרחית, דרך אסיה המערבית ואירופה עד מזרח אמריקה. עדות לרצף התפוצה הם צמחים מאובנים מתקופת הקרטיקון באירופה. בניסיון להסביר את היעלמותם של הצמחים מאירופה וקטיעת הרצף טוענים חוקרים שהצמחים הרגישים לקור נתקלו בגלי הקור בתקופה הרביעונית, נכחדו שם ונדחקו דרומה לעבר קו המשווה. אולם, אז נתקלו בהרי ההימלאיה והאלפים ולא יכלו לפרוץ דרומה. הסוג מגנוליה כולל כ-125 מינים הנפוצים בצפון אמריקה ובאסיה המזרחית.
מינים רבים הם נשירי חורף, אוהבי קור.
חלק מהמינים חברים בחברות צמחים חשובות, אחרים הוכנסו לגנים בוטניים בשל העניין הלימודי בהם ופרחיהם היפים. הפרחים בדר"כ גדולים, ריחניים ובודדים במגוון צבעים: לבן, צהוב, ורוד וסגול וצורתם משתנה ממבנה שטוח כצלחת ועד גביע צר. המין הנפוץ ביותר הוא המגנוליה הגדולה.
המין מגנוליה גדולת-פרחים הוא היחיד הגדל בארץ בזכות עמידותו היחסית לחום ולקרקע גירנית. אברי הפרח הרבים מסודרים בתברוגת סלילית, העלה פשוט, גלדני וגדול, צדו העליון ירוק מבריק והצד התחתון מכוסה בשכבה לבידה חומה.
קשרים: הפרחים הגדולים והצוף מושכים חרקים. החרקים בגודל בינוני ובעיקר חיפושיות מאביקים ביעילות את הפרחים. הפרח המופרה מתפתח לאצטרובל ובתוכו זרעים האדומים מבריקים. כאשר הפרי נפתח ניתק הזרע מהתפר, אך נותר מחובר ע"י חוט דק שמקורו בעוקץ של הביצית. החוט הזה מונע מהזרע להתנתק מהפרי, הוא נשאר בפתח המפוחית. בהיותו בולט ובשל קליפתו העסיסית נמשכים אליו יונקים וציפורים ומפיצים אותו.

מעניין לדעת ולבקר: בגן הבוטני בגבעת רם בירושלים שם גדלה שדרת מגנוליה גדולת-פרחים, המובילה ממרכז המבקרים אל תוך הגן.


כתיבה ועריכה: דברת שוואב |

עריכה לשונית ומקצועית: נורית חרמון |
עריכה מקצועית: דר' ורדה רביב / פרופ. עמרם אשל |
עריכה אינטרנטית: חזי מולא |